ללכת אחרי הלב..

ללכת אחרי הלב

לפני שנים, קראתי את הספר “ללכת אחרי הלב” של יונית עובד.

קשה לתמצת במילים ספר כל כך נוגע, אמיץ, מלא באמת, ובאהבה..כמה אהבה…

אהבה שמכווצת את הבטן שמעיפה את המחשבות, שגורמת לי לרצות להיות מי שאני באמת..ללכת אחרי הלב שלי…

קראתי אותו ב2009 אחרי שכבר עשיתי שינוי בחיים שלי. אחרי שהלכתי אחרי הלב שלי, ועזבתי חלום ישן לקראת חלום חדש.

הייתי עורכת דין, בפרקליטות, הגשמתי את חלומי מגיל 9, וכמעט שבע שנים חייתי בענן, מגשימה את עצמי, נהנית ממה שאני עושה, לומדת, מתפתחת, אוהבת..

עד שבנקודת זמן מסוימת, הרגשתי שזה כבר לא זה.

אני לא נהנית. אני לא לומדת. אני לא הולכת לשום מקום, אלא הופכת להיות משהו שאני לא, מישהי שאני לא. בעיקר מתרחקת מהאמת שלי.

כשעזבתי את הפרקליטות, הקולגות שלי חשבו שאני משוגעת. בדיוק הציעו לי קביעות. קביעות בפרקליטות, מי אומר לא לדבר הזה? אני!

אמא שלי חשבה שהשתגעתי (היא אף פעם לא חשבה שאני ממש שפויה אבל זו היתה ההוכחה הסופית…).

ואני?!

להמשך…

ויותר מהכל היה מתאים לך לחיות – יום הזיכרון

522037_440066276085406_291714373_n[1]

בשנת 1991 בהיותנו בנות 15 הכנו ענבל ואני מחברת שירי זכרון. על הדף הראשון כתבתי- “שירים שאהבתי”.

אספנו את כל שירי המלחמה ה”קלאסים” והוספנו את האהובים אלינו מכל הטכסים בבית הספר וב”צופים”.

מחברת של פעם, בה רוב השירים הם בכתב ידי, חלקם מגזרי עיתונים,

הכל כל כך פשוט, כל כך של פעם…

במבט לאחור, נשמע די הזוי ששתי בנות צעירות מתעסקות בגיל כל כךצעיר בשכול, במוות, מנציחות אותו בצורה די אובססיבית, לומדות כמובן בע”פ את השירים, מתרגשות כל פעם מחדש..

ואולי לא הזוי… כיוון שאין מקריות בחיים..

ענבל טווסי ז”ל היתה חברתי מכיתה ב’. ילדה גי’נג’ית יפיפיה, אש במלוא מובן המילה. אי אפשר היה לפספס אותה, אי אפשר היה  להתעלם..

טיפוס רגיש, עמוק, תולעת ספרים מגיל אפס, משקיענית ורומנטית בצורה יוצאת דופן- זן נדיר…

בגיל 20 בהיותה חיילת-צלמת קיבלה טיסת צ’ופר ראשונה לעלות על טיסה, זו היתה טיסתה הראשונה והאחרונה. מסוק היסעור עליו עלתה התרסק מעל מצפה שלם.

17 שנים חלפו…

להמשך…

תובנות לקראת יום ההולדת שלי…

532156_438818786210155_1036279863_n[1]

זהו, רשמית אני בת 37. ממש עכשיו. מה לא שמעתם?! מסתבר שזאת לא כזאת חדשה מרעישה…השמיים לא נפלו, ככל הנראה לא יכתבו על זה בעיתון..אבל עבורי, זהו ציון דרך.

אני זוכרת את אמא שלי כשהיתה בת 37. אני זוכרת איך נראתה, אני זוכרת מה לבשה, אני זוכרת את היום שמצאה שערה לבנה ונרעשה…

ואני היום במקומה.

אני האמא שמרגיעה, אני האמא שמחבקת, אני האמא שמכינה כריכים בבוקר, אני זו שמתדרכת את הביייביסיטר כשבפנים לעיתים אני חושבת “הי, זו אני הביייביסיטר..”

אז זהו שלא. אבל ממש לא.

יום הולדת 37 זמן טוב לעצור, לנשום, לבדוק ולראות מאין ולאן.

“זכור מאין באת ולאן אתה הולך….”.

היו שנים שהתגעגעתי לגיל מסויים- אהבתי את גיל 17, הרגשתי ששם, בנקודת הזמן ההיא היה לי הכי טוב. כבר היה לי רשיון נהיגה (זה היה נראה לי פריצת דרך) כמעט סיימתי את הבגרויות (חשוב לאין שיעור) אהבה ראשונה (תמיד מרגש) ולפני הצבא. הרגשתי שזה היה גיל נהדר שמאוד הייתי רוצה לחזור אליו.

האמנם?!

מפרספקטיבה של זמן, עשיתי לעצמי הנחות ושכחתי את הקשיים, שכחתי את הכאבים..מדפדוף באלבומים נזכרתי…

לא רוצה לחזור לשם.

חשבתי אולי גיל 24-26 “חיי הרווקות העליזים”- מה היה חסר לי בחיים? גרתי עם חברה בדירה שכורה בתל אביב, מילצרנו, חגגנו “כל העיר היתה שלנו…” בילויים, בזבוזים, קניות…בלי מחויבות…

האמנם?!

להמשך…

געגוע, דמעה ונר זכרון אחד.

היום יום השואה.

כולנו מרכינים ראש.

זוכרים. מכבדים. מקשיבים שוב לסיפורים, צופים בתמונות ובסרטים האיומים.

היום יום הזכרון לשואה ולגבורה.

לששת המליונים.

ואני רוצה לדבר על אחת.

יחידה.

דווקא אחת ששרדה.

פיסית- שרדה את הזוועות, המראות, הכאבים..

שרדה את המלחמה, את המוות הנורא..

יש שיגידו שאפילו ניצחה-

ובגדול-

למטה למטה תראו את השושלת שהשאירה- הגאווה שלה, המשפחה שלה-

אך האם באמת שרדה? האם באמת הצליחה להתגבר על מה שכל כך ניסתה לשכוח?האם בכלל אפשר להתגבר? אפשר לשכוח? אפשר לסלוח?

להמשך…

היא ואני

הכל אפשרי… יום שישי בבוקר, הבטיחו שרב, ואני הבטחתי לנסיכה הפרטית שלי ים. וכך, למרות הרוחות ירדנו לים. ( כי אצלנו בבית מתאמנים על הבטחת- עמוד במילה שלך..)

אכלנו, קישקשנו וכמובן התחלנו לבנות ארמונות, מגדלים, שבילים..

היא התעקשה לבנות דווקא בשביל בו עוברים אנשים ולמרות שכמה פעמים נהרס הארמון, המשיכה דווקא שם.

״ ככה אני אוהבת אמא, זה המקום שבחרתי עבור הבית שלי ובית, אמא לא מזיזים. חוץ מזה, גם אם מפרקים לי, אני יודעת שהם לא מתכוונים, ואני תמיד יכולה להתחיל מחדש, תראי יש לי שתי ידיים ואני ממש חזקה. חוץ מזה להתחיל מחדש זה קלי קלולה ואני ממש נהנית!…״

ציטוט מדויק, בחיי.. תמימות, אמונה בעצמה, גישה של ״ הכל אפשרי״ ושינוי הוא ברכה.. הכל בילדה אחת יפה וחכמה, עוד לא בת 6..

כמה אנחנו מתקלקלים בדרך.. חומר למחשבה לתחילת השבוע..

שבוע טוב חברים!

תמונה: ‏הכל אפשרי...<br /><br /><br /><br /><br /><br />יום שישי בבוקר, הבטיחו שרב, ואני הבטחתי לנסיכה הפרטית שלי ים. וכך, למרות הרוחות ירדנו לים. ( כי אצלנו בבית מתאמנים על הבטחת- עמוד במילה שלך..)<br /><br /><br /><br /><br /><br />אכלנו, קישקשנו וכמובן התחלנו לבנות ארמונות, מגדלים, שבילים..<br /><br /><br /><br /><br /><br />היא התעקשה לבנות דווקא בשביל בו עוברים אנשים ולמרות שכמה פעמים נהרס הארמון, המשיכה דווקא שם.<br /><br /><br /><br /><br /><br />״ ככה אני אוהבת אמא, זה המקום שבחרתי עבור הבית שלי ובית, אמא לא מזיזים. חוץ מזה, גם אם מפרקים לי, אני יודעת שהם לא מתכוונים, ואני תמיד יכולה להתחיל מחדש, תראי יש לי שתי ידיים ואני ממש חזקה. חוץ מזה להתחיל מחדש זה קלי קלולה ואני ממש נהנית!...״</p><br /><br /><br /><br /><br /><p>ציטוט מדויק, בחיי.. תמימות, אמונה בעצמה, גישה של ״ הכל אפשרי״ ושינוי הוא ברכה.. הכל בילדה אחת יפה וחכמה, עוד לא בת 6..</p><br /><br /><br /><br /><br /><p>כמה אנחנו מתקלקלים בדרך.. חומר למחשבה לתחילת השבוע..<br /><br /><br /><br /><br /><br />שבוע טוב חברים!‏