ללכת אחרי הלב..

ללכת אחרי הלב

לפני שנים, קראתי את הספר “ללכת אחרי הלב” של יונית עובד.

קשה לתמצת במילים ספר כל כך נוגע, אמיץ, מלא באמת, ובאהבה..כמה אהבה…

אהבה שמכווצת את הבטן שמעיפה את המחשבות, שגורמת לי לרצות להיות מי שאני באמת..ללכת אחרי הלב שלי…

קראתי אותו ב2009 אחרי שכבר עשיתי שינוי בחיים שלי. אחרי שהלכתי אחרי הלב שלי, ועזבתי חלום ישן לקראת חלום חדש.

הייתי עורכת דין, בפרקליטות, הגשמתי את חלומי מגיל 9, וכמעט שבע שנים חייתי בענן, מגשימה את עצמי, נהנית ממה שאני עושה, לומדת, מתפתחת, אוהבת..

עד שבנקודת זמן מסוימת, הרגשתי שזה כבר לא זה.

אני לא נהנית. אני לא לומדת. אני לא הולכת לשום מקום, אלא הופכת להיות משהו שאני לא, מישהי שאני לא. בעיקר מתרחקת מהאמת שלי.

כשעזבתי את הפרקליטות, הקולגות שלי חשבו שאני משוגעת. בדיוק הציעו לי קביעות. קביעות בפרקליטות, מי אומר לא לדבר הזה? אני!

אמא שלי חשבה שהשתגעתי (היא אף פעם לא חשבה שאני ממש שפויה אבל זו היתה ההוכחה הסופית…).

ואני?!

אני רק רציתי כבר לצאת לדרך החדשה שלי.

לעשות מה שאני אוהבת. להפעיל תאים מתים. לנשום. לחיות.

לצחוק. לחייך. להנות.

לחיות…

הימים האחרונים שלי בעבודה היו בלתי נסבלים עבורי. לא בגלל דברים שעשו לי, המערכת היתה בסדר גמור, התנהלה רגיל, עשתה כל מה שהיא רגילה ויודעת לעשות, אני כבר הייתי במקום אחר.

מזוודות ארוזות, מחכה לאישור המיוחל שיאפשר לי לפרוש כנפיים ולעוף..

כשקיבלתי את האישור, פשוט רצתי, פיסית..רצתי אל עבר החיים החדשים שלי.

רצתי אל עצמי..

ההתחלה לא היתה פשוטה.

הייתי במקום חדש. במסגרת חדשה. קשיים פיסיים אמיתיים ובעיקר מנטליים, אין את מי להאשים..אני הבוס של עצמי…

הרבה מראות בדרך, שהראו לי את החוזקות שבי, וגם הרבה מן החולשות.

לא חיכתה לי משרה מרופדת.

חיכתה לי הילה.

לטוב ולרע.

חיכו לי החיים- מעבר לפינה, ובהם שיאים חדשים, ריגושים, פסגות, הצלחות, סיפוקים, וגם הרבה מהמורות, הרגלים ומכשולים שצריך להתמודד איתם.

בחרתי ללכת בשביל החדש. בדרך החדשה.

בחרתי להתמסר לדרך.

לא חיפשתי תעודות ביטוח שיבטיחו לי שאם… אז…

באתי נקייה, אמיצה, סקרנית ובוטחת..

בי. בדרך. בשינוי.

אני מודה כל יום, לעצמי על האומץ, על הבחירה, העובדה שלא נכנעתי לפחד והלכתי אחרי הלב שלי.

הלב יודע…

בחיי שזו היתה בחירה מהלב, כי אם הייתי משלבת את השכל, זה לא היה קורה.

אני מגלה כל יום, עד כמה הבחירה הזו ללכת אחרי הלב, היא יומיומית, היא לא נגמרת…

בכל פעם יש עוד שביל חדש, מפתה, מסקרן, לא מוכר, שמעיר בנו עוד צד שקיים, שמעמת אותנו עם מי שאנחנו באמת. עם מי שרוצה לחיות באמת.

זה לא נגמר. אסור שזה ייגמר.

אסור לנו להלחם בזה, כי זו התכלית שלנו, להיות מי שאנחנו.

לא לעצור. לא להתאפק, להמנע..

להיות, לחוות, להתרגש, להתנסות, לאהוב..וכן, לעיתים גם להכוות, להפגע, לכאוב..

זו הדרך. אלו החיים. זו אני.

מזמינה אתכם לעצור רגע ולשאול את עצמכם האם אתם הולכים אחרי הלב שלכם?

האם אתם באמת מתמסרים? …

חיבוק של טוב לכולם,

הילה.

תגובות

Your email address will not be published.

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>